פסק-דין בתיק ע"ר 28533-04-11

השופט שמואל צור

1.         לפנינו ערעור על החלטתו של רשם בית דין זה (השופט אילן סופר; ע"ע 8273-10-10) מיום 8.4.11, בה נדחתה בקשת המערערת למחיקת הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה (להלן- המועצה). 

2.         המערערת עבדה במועצה בדירוג הוראה, החל מחודש נובמבר 1999. ביום 8.5.2003 קיבלה המערערת, יחד עם עובדים נוספים של המועצה, מכתב על הפסקת עבודה, במסגרת תוכנית הבראה. נגד הפיטורים ניתן צו מניעה, ועובדי המועצה, לרבות המערערת, המשיכו לעבוד בה, עד שהמחלוקת הוכרעה בהליך בוררות.

3.         בחודש אוגוסט 2003 ביקשה המערערת מהמועצה לצאת לחופשה ללא תשלום על מנת ללוות את אחיה לטיפולים רפואיים בארצות הברית. יומיים לפני מועד הנסיעה, אשר תוכננה ליום 26.8.2003, המערערת לא קיבלה מענה לבקשה ונסעה לחו"ל על דעת עצמה, ללא  קבלת אישור כנדרש.  המערערת שבה לארץ ביום 3.9.2003 וביקשה, כך לטענתה, לחזור לעבוד מייד, אך ראש המועצה טען שבית הדין אישר את פיטוריה, והפנה אותה אל החשב המועצה. למרות הסכמה אליה הגיעה המערערת עם חשב המועצה, היא לא קיבלה, כך לטענתה, כל תשלום ואף מכתב פיטורים שני נמסר לה כעבור חמישה חודשים, ביום 26.1.2004, אחרי פניות רבות מצידה. על רקע מציאות זו הגישה המערערת לבית הדין האזורי בחיפה תביעה כנגד המועצה לתשלום שכר עבודה על חודשים ספטמבר 2003- ינואר 2004, הפרשי פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, המגיעות לה, לטענתה, בשל תקופת עבודתה וסיומה במועצה. 

4.         בית הדין האזורי (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר דוד רותם ומר משה שמילוביץ;עב' 2285-06) קיבל את התביעה בחלקה ופסק למערערת שכר עבודה עבור ארבעה חודשים (ספטמבר- דצמבר 2003), הפרש פיצויי פיטורים, תשלום עבור הפחתת דמי מחלה, החזר הוצאות נסיעות ותשלום על אי הפרשות לקרנות שונות. 

5.         ביום 5.10.10 הגישה המערערת ערעור על פסק הדין, שעיקרו נסב על רכיבי התביעה שנדחו, וביניהם שכר עבודה לחודש ינואר 2004. ביום 25.10.10 הגישה המועצה ערעור שכנגד אשר נסב על חיובה לשלם למערערת שכר עבודה לחודשים ספטמבר - דצמבר 2003.

6.        הואיל וערעור המערערת הומצא למועצה ביום 10.10.10, היה על המועצה להגיש ערעור שכנגד תוך 10 ימים (20.10.10) והיא עשתה זאת, כאמור, רק ביום 25.10.10.

7.        ביום 29.3.11 התקיים דיון קדם ערעור.ב

8.        ביום 31.3.11 עתרה המערערת למחיקת הערעור שכנגד בשל הגשתו באיחור.     המועצה ביקשה לקבל את הערעור שכנגד וטענה שמדובר באיחור קצר בן חמישה ימים אשר נגרם בתום לב והיסח הדעת. עוד נטען כי ערעור שכנגד הוגש כחצי שנה לפי הדיון בקדם ערעור וטענות המערערת בעניין איחור בהגשתו הועלו לראשונה ביום הדיון. לגופו של עניין טענה המועצה כי קיים ערעור תלוי ועומד בפני בית הדין, המהווה, כשעצמו, "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד. לטענתה, הכרעה בערעור שכנגד תלויה במובנה הצר בערעורה של המערערת. בקשר לכך נטען כי הן הערעור העיקרי והן הערעור שכנגד עוסקים בפסיקת שכר עבודה, היינו- הערעור העיקרי בשכר עבודה שנדחה ואילו הערעור שכנגד בשכר עבודה שהתקבל.

9.        הרשם בית דין זה דחה את בקשת המערערת למחיקת ערעור שכנגד. הרשם קבע כי מאחר והערעור עוסק, בין השאר, באי פסיקת שכר חודש ינואר 2004 והערעור שכנגד עוסק בפסיקת שכר עבודה לחודשים ספטמבר-דצמבר 2003, קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, שכן ממילא תלוי ועומד הליך באותו עניין.

10.      המערערת הגישה ערעור על החלטת הרשם בו היא שבה וטוענת כי הערעור שכנגד הוגש באיחור של 5 ימים, ללא בקשה להארכת מועד. המערערת מוסיפה וטוענת כי אין כל "חפיפה" בין טענותיה בערעור ובין טענות המועצה בערעור שכנגד, שכן המועצה הוסיפה טענה חדשה כי המערערת לא הועסקה על ידה בשליש האחרון לשנת 2003 ובכך הרחיבה את יריעת ההתדיינות על התקופה שאינה נשוא הערעור. בנסיבות אלה, כך לטענת המערערת, המועצה לא יכולה לסמוך על ההלכה הפסוקה כי ערעור תלוי ועומד מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד בעניינה.

11.       המועצה בסיכומיה תומכת בהחלטת הרשם ומסבירה כי מדובר באיחור קצר אשר נגרם בתום לב. לגופו של עניין טוענת המועצה כי הכרעה  בערעור שכנגד תלויה בערעורה של המערערת, כך שלצורך קבלת הכרעה האם המערערת זכאית לשכר עבודה לחודש ינואר 2004 כדרישתה בערעור, שומה על ערכאת הערעור לבחון, בין היתר, את השאלות העולות בערעור שכנגד לעניין שכר העבודה שנפסק לה לחודשים ספטמבר- דצמבר 2003.

דיון והכרעה

12.       לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי לא נפל פגם בהחלטת הרשם המצדיק התערבותנו בה ולכן דין הערעור להידחות. סבורים אנו כי קיימת זיקה בין הערעור שכנגד לערעור המקורי ומשכך קיים טעם מיוחד להארכת המועד בעילה של ערעור התלוי ועומד באותו עניין. להלן טעמנו לכך.

13.       לפי תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, ניתן להגיש ערעור שכנגד תוך 10 ימים מהמצאת כתב הערעור, אך לא יאוחר מאשר 5 ימים לפני התחלת הדיון בערעור. במקרה הנדון, הערעור שכנגד הוגש בתוך 15 ימים לאחר המצאת הודעת הערעור, אולם חמישה חודשים לפני מועד הדיון בקדם ערעור. לפיכך, התעוררה השאלה האם קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור שכנגד.

14.       עצם העובדה שתלוי ועומד בפני בית הדין ערעור על אותו פסק דין ובאותו עניין נשוא הודעת הערעור שכנגד, מהווה כשלעצמו "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד (ראו: בש"א 1604/04 ציטריבאום יהודית ואח' נ' קסטליו עדנה, מיום 1.12.2004). בבית דין זה נפסק לאמור:

"...יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כשעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד ...... הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, במיוחד במקרה שלפנינו בו מדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי אותו ערעור על פסק דין"

(עא"ח 1005/02 קובטי הישאם ואח' נ' מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (עבודה ארצי לג(60) 33).

15.       השאלה אם  מדובר "באותו עניין" נבחנת לפי אמת מידה מחמירה, כאשר בדרך כלל אין להתיר הצגת עילה חדשה, או עניין שאינו תלוי ועומד בערעור המקורי (עא 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים פ"ד נה(3) 486; בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל, ניתן ביום 20.10.04). על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור, לשכנע כי קיימת זיקה ממשית בפועל בין טענותיו בערעור לבין הנטען בערעור התלוי ועומד, וכי טענותיו מושפעות ונגזרות מהטיעונים בערעור התלוי ועומד, בכפוף לכך שלא תורחב יריעת ההתדיינות שמוצאה בערעור המקורי. בכך נשמר האיזון הנדרש בין זכויות הצדדים להליך תוך שניתן ביטוי הולם לשיקולים של ניהול יעיל של ההליך השיפוטי ומניעת הרחבת יריעת הדיון. הארכת המועד להגשת ערעור שכנגד  בעניינים עליהם סב הערעור העיקרי אינה פוגעת באינטרס של סופיות הדיון שכן ממילא מתקיים דיון בעניין העילה בערעור.